"לא תגנוב" – "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" - ע"פ שעור מאת הרב מרדכי אלון

פרשתנו, פרשת משפטים, פותחת ב"ואלה המשפטים", וא"ו החיבור נמצאת בראשה, והיא בבחינת חיבור לפרשת יתרו.
 
בקצרה נאמר כי תוכן החיבור שבין שתי פרשות אלו, הוא למעשה החיבור בין ההופעה השמיימית שבפרשת יתרו, בגילוי ה' על הר סיני, לכל פרטי הדינים המעשיים ובהתפרטותם שבפרשת משפטים.
 
שני אלו מהווים את שני הצדדים של מטבע הנצח האחד, של תורת ה'.
 
סכנת הסכנות היא שמעמד הר סיני יכול להיתפס או להתפרש כמאורע של נסיקה שמיימית חד-פעמית, מעין אירוע או event בלע"ז, או אז, כל הגודל, כל אותה נסיקה שמיימית – אין לה דבר עם העולם.
 
זהו תוכנה של האזהרה שלא לשכוח את מעמד הר סיני.
השכחה לא תתפרש רק כשכחת מאורע היסטורי, כי אם גם ראייתו כמאורע חריג, שהוא לא רלוונטי, מצד גובהו ועליונותו, לחיי היום-יום האפרוריים.
 
ומכאן נבקש אנו לעמוד על יסוד שיקבע בעשרת הדברות, יישנה  בפרשת משפטים, ויישלש בפרשת תרומה, האיסור של 'לא לגנוב', על הופעותיו השונות.