הנה חלפה לה ביעף שנה מאז עזבת אותנו. שנה בה הותרת חלל גדול מאז נדם קולך במפגש הפרשה.
חמש שנים חלפו מאז זכיתי להכיר אותך באחד מהמפגשים הראשונים. מפגש בו נתפסתי לראשונה ברשת הזו של עולם פרשת השבוע.
כבר מהשעור הראשון נדהמתי מהיצירתיות והחדשנות, מהכישרון הזה שלך לנתח את הארועים בצורה כל כך מקורית, ולפרוס את משנתך בפנינו כאילו אתה פורס מפה, אבל יותר מכל אהבתי את היכולת שלך להביא את הארועים האלה מלפני 3000 שנה, אל תוך הבית, אל תוך הסלון, כאילו אנו משתתפי השיעור חווים ונוטלים חלק באירועים ההיסטורים הללו של פרשת השבוע.
המטאפורות והדימויים בעזרתם אתה משלב באומנות מדהימה את טכנולוגיות ההייטק והתקשורת של המאה עשרים ואחת אל תוך האירועים ההם של הפרשה מעלים בי עד היום חיוך של הנאה, אבל בה בעת גם געגועים וצער רב.
געגועים לחבר שידע לשלב בין רוח לחומר.
געגועים לחבר שידע לשלב בין צלילה לעומקה של תורה ובה בעת להוביל ולפעול לעשייה ולאהבת הארץ.
געגועים לאדם שידע לחבר בין דורות שונים ובין עולמות שונים.
געגועים לאדם שידע לחבר בין עולם העסקים לבין יושר אישי מדהים.
גם בזאת, בעולם העסקים נתברכת בחכמה ותבונה, אשר לא פעם אני כבעל מקצוע התקשרתי אליך כדי לשמוע אותך מנתח בהגיון אופייני את השיקולים לקבלת החלטה, או סתם כדי לשמוע איך היית נוהג .
ועתה אנו עומדים בסוף שנה ראשונה, רגע לפני שמתקיימת מימרת חז"ל ש-"אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חודש", ואני שואל את עצמי, הייתכן ?
תמיד חשבתי שמימרא אחרת של חכמים, "חבל על דאבדין ולא משתכחין" אשר על פי המדרש אמר אותה הקב"ה למשה רבינו, בהתייחסו לאבות, שייכת רק לאנשים הגדולים ההם, לענקים של העבר, והנה כמעט מידי שבת, על שולחן שבת, אם יהיה בפנינו עלון של מפגש הפרשה וגם אם לא, זכרונך מנחם צף ועולה, אם בשאלה ששאלת, אם בתשובה או רעיון שנתת, ואני אישית חייב להודות, פעמים רבות אני מוצא את עצמי מצטט משפטים שאמרת, או שאלות ששאלת והכל בסגנון ובניסוח כל כך ייחודי שלא הכרתי עד שפגשתי אותך.
ועל כך אני מרגיש חובה לעצמי להגיד לך תודה!
תודה שפתחת לי פתח שהפך לעולם שלם של פרשת השבוע.
תודה שלימדת אותי שמותר לנו לחשוב חשיבה מקורית ושונה ממה שהורגלנו ולימדונו לחשוב.
תודה שלימדת אותי איך צריך לאמר דבר תורה.
תודה על העצות החכמות שנתת לי בשנות הכרותינו.
נעמי, יהודה, עוז ויפתח - לי אין כל ספק, מנחם שייך לקבוצה של האנשים הגדולים ההם, לענקים ההם של העבר. אבל מנחם הוא גם ענק של ההווה.
בטעינה...