הפעם נרצה לעסוק בשלושה פסוקים המתארים את המהפך שקרה אחרי מותו של פרעה מלך מצרים.
בעקבות שלושת הפסוקים הללו נרצה לעסוק במהות גאולת מצרים וכן ביחס שבין גאולה ותפילה.
ספר שמות פרק ב
"(כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה:
(כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב:
(כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים:"
לפני שנרצה לנתח את שני הפסוקים הללו ואת משמעותם נביא שתי הערות של שני פרשנים.
האחת של החזקוני:
חזקוני על שמות פרק ב פסוק כג
"הרבים ההם - בעת צרה נקראים רבים, ובעת שמחה נקראים מעטים. כדכתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה."
התיאור ימים רבים אינו מתאר בדווקא את כמות או ימים (או לא רק) אלא את התחושה הנפשית, בזמן צרה הימים נראים רבים.
ההערה השניה היא בעולמה של התפילה. פעמיים מתארת התורה את העובדה שהתפילה היתה מתוך העבודה.
דבר זה, טוען רבנו בחיי בא להדגיש את מעלת התפילה. תפילה הבאה מתוך צרה יוצאת מתוך חדרי הלב.
רבינו בחיי על שמות פרק ב פסוק כג
"והזכיר שני פעמים מן העבודה, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה, ללמדך שאין תפלתו של אדם שלמה כאותה שהוא מתפלל מתוך הצרה והדוחק שהיא יותר מקובלת והיא העולה לפניו יתברך, וכן תמצא ביונה הנביא ע"ה שבאר הענין הזה הוא שאמר (יונה ב) בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי ותבא אליך תפלתי אל היכל קדשך, הבטיח הנביא שהתפלה שהיא מתוך הצער ועטיפת הנפש היא הנכנסת לפניו אל היכל קדשו יתברך:"
אולם מעבר לכך יש לעורר בעקבות הפסוקים הללו כמה שאלות עקרוניות הקשורות ביניהן:
א. מה מקומה של התפילה בתהליך הגאולה? בפסוקים משמע שהקב"ה שמע את תפילתם של ישראל ונזכר בבריתו. והדברים הללו אינם מובנים הלא הגזירה היתה ברורה: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם... ודור רביעי ישובו הנה". ואם כך משמע שבכל מקרה יגאלו ישראל. וכי אם לא היו מתפללים לא היתה ממומשת הגזירה.
ב. בדברי חז"ל מצאנו הגדרה לגבי מצבם הרוחני של ישראל: "הללו (מצרים) עובדי עבודה זרה והלל (ישראל) עובדי עבודה זרה. האם שבו ישראל בתשובה קודם שנגאלו? במילים אחרות האם היו ראויים ישראל להיגאל והיתה גאולתם "גאולה בזכות" או שלא היו ראויים מצד מדרגתם. והיתה זו "גאולה בחסד".
בטעינה...