כבר בהקדשה של משה בסנה "מבטיח" לו הקב"ה:
"ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ולא ביד חזקה. ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו, ואחרי כן ישלח אתכם" (שמות ג', י"ט)
וגם בהקדשה השניה של משה בתחילת פרשתנו נאמר:
"ואני אקשה את לב פרעה, והרביתי את אֹתֹתַי ואת מופתַי בארץ מצרים: ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי במצרים, והוצאתי את צבאֹתַי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדֹלים" (שמות ז', ג'-ד')
המפרשים התחבטו בפשר הבטחה זו של הקב''ה, הן מבחינת הצדק שבה והן מבחינת הבנת מציאותה. מבחינת הצדק - היאך יכול הקב''ה לבוא בטענות אל פרעה ולהענישו, אם הוא עצמו הקשה את לבו; ומבחינת הבנת המציאות
- כלום כל המשא ומתן עם משה וכל התוכחות שאמר משה לפרעה לא היו אלא אחיזת עיניים וחסרי ביסוס אמיתי? הרי הקב''ה קבע מראש מה יהיו תשובותיו של פרעה, ולשם מה - אם כן - נועד כל המשא ומתן?
ומוסיף הרב מדן ומקשה: ודאי לא קצרה ידו של הקב''ה לעשות כל אשר יחפוץ, אך התערבותו של ה' בתחום הפרטי של האדם - ברצונו ובבחירתו החופשיים - מעלה חשד שמא האדם אינו בעל בחירה באמת. ומי ערב לנו, בבואנו להעניש כל חוטא רגיל, שהלה פעל בבחירה חופשית, והקב''ה לא התערב בבחירתו
?