המשמעות הכפולה של יציאת מצרים - על פי שיעור של הרב יעקב מדן

חזון יציאת מצרים הוא חזון גדול, המדבר על יציאה מעבדות לחירות, הפסקת הסבל הנורא, העינוי, הלחץ, הופעת עם ישראל על במת ההיסטוריה, מתן תורה, ארץ ישראל!
מהלך ההיסטוריה משתנה, ספירת הזמן מתחילה מחדש ("החדש הזה לכם ראש חדשים").
 
אולם, מקשה הרב יעקב מדן, עד כמה מתגמדת קריאתו זו של הקב"ה כאשר מגיעים הדברים אל פרעה מלך מצרים לאורך כל הויכוח וכל עשר המכות.
לאחר מכת ערוב 'נשבר' פרעה, ומוכן שיזבחו, אך רק במצרים.
ברור שפרעה חושש שמא יברחו לבלי שוב. אך במקום שיענהו משה, בקומה זקופה ובצורה גלויה, אכן רצוננו לעזוב את מצרים וללכת לארץ אבותינו, כפי שהיינו מצפים, מתמקח משה עם פרעה על מקום הזבח ועל צורת ההליכה בשלושת הימים. כך גם במכת ארבה, כשפרעה, החושש מבריחה, מסכים לשלח את הגברים ולהשאיר את הזקנים, הנשים והטף כבני ערובה, שוב עונהו משה, שיש צורך אף בהם לחגיגה ולזבח. כן הוא אף במכת חושך, כשההתמקחות היא על הצאן והבקר.
 
ונשאלת השאלה: מה טיבה של חמקנות זו, איזה הוד והדר מוסיפה רמאות זו לגודלה של היד החזקה והזרוע הנטויה; וכי לא היה ראוי להציג לפני פרעה את תוכנה של התגלות הסנה בשלימותה.
וכי יש מעצור ביד ה' להכותו עד שיסכים? וכי גבול יש ליד החזקה ולזרוע הנטויה של הקב"ה עד שהיה צורך לבוא על פרעה בעקיפין?
  
בשיעור השבוע נעסוק באופן בו מתמודד הרב מדן עם השאלה, והיא להוכיח שההנחות עליהן היא מושתתת, בטעות יסודן.