בפרשתנו מוצגים בפנינו בני הדור השני ליוצאי מצרים, העתידים להצליח במקום שבו נכשלו קודמיהם.
מופיע במדרש שספר במדבר מבדיל בין האור ובין החושך: בין הדור הראשון, שנכשל במשימתו, ובין הדור השני, שהצליח בה. לאור מדרש זה, היה מקום לצפות כי ההבדל בין שני הדורות יהיה חד כהבדל שבין היום ובין הלילה.
מבט חטוף בפרשתנו יביא למסקנה המטרידה שלכאורה דבר לא השתנה. בני הדור השני חוזרים על אותן טעויות שטעו בהן בני הדור הראשון. תלונותיהם על מזון ומים מעוררות תחושה של דה-ז'ה-וו.
תלונות אלו הכוללת העדפת מוות מוקדם על פני מוות ברעב ובצימאון במדבר בוטאו בעבר על ידי דור יוצאי מצרים, כגון במדבר סין.
אף על פי כן, תגובתם של משה ואהרן לתלונה החדשה חורגת מכל התגובות לתלונות שהיו עד כה. על התלונות הקודמות תמיד הגיב משה בדברים.
הנפילה על הפנים במקרה זה אופיינית לחומש במדבר, אך באופן כזה - בלא כל תגובה בדברים - הגיבו משה ואהרן רק פעם אחת, בעקבות חטא המרגלים. ונשאלת השאלה: האמנם תלונת בני ישראל כאן מצדיקה את הקשה שבתגובות, כמו על חטא המרגלים?
בטעינה...