הדימוי הרגיל במקרא הוא של נוכחות א-לוקים בשמים "
השְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם" (דברים, כ"ו, ט"ו)
שם מכון שבתו, שם בד"כ הוא "נמצא", ומשם הוא מתגלה מדי פעם בארץ. מצד שני ברור שהטרנסצנדנציה במקרא איננה מוחלטת שהרי ה' מתגלה בעולם, מופיע, מנהיג ומשפיע. רעיון זה היטיב לבטא ריה"ל בהבדילו בין א-לוהי אריסטו לא-לוקי אברהם.
ניתן להבחין בכמה טיפוסי יסוד של התגלות ה' בעולם
:
1. דיבור - נבואה
2. פריצת הטבע - נס
3. הנהגת ההיסטוריה - השגחה וגמול
4. הופעה - גילוי כבוד ה'
המקרא כולו מבוסס על ההנחה כי אופני ההופעה הללו הם תדירים ותלויים ברצון ה', ורק ברצונו. אין להבין את ההיסטוריה המקראית כלל, ואין להבין את התורה ומושג החובה הדתית בלא ההכרה ביכולת ה' לדבר עם בני אדם ובעיקר עם נביאיו, להנהיג את ההיסטוריה ברצונו, ולשנות את חוקי הטבע כדי לממש את יעדיו
.
בשיעור השבוע ננסה להבין את האופן הרביעי של ההופעה הא-לוקית. הרבה פעמים ה' מתגלה על ידי עצמים שמייצגים אותו. בפעמים מעטות יותר מראה הא-לוקים מזכיר לנביא או לחוזה דמות אדם. מובן שהנביא יכול לראות בעיני רוחו מראה א-לוקים אבל הוא אינו רואה אותו בארץ.
בטעינה...