ברית סיני מול ברית ערבות מואב - על פי שיעור של פרופ יונתן גרוסמן

היחידה בה נמצאת פרשת ניצבים מתחילה כבר בסוף פרשת כי תבוא. (דברים כ"ח, ס"ט)
"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב"                                        
הקריאה המקובלת של פסוק זה, המגיע לאחר רצף הקללות הארוך של ברית מואב, היא כפסוק המהווה חתימה לכל יחידת הברית.
אולם, האברבנאל מציע קריאה מחודשת, הרואה את הפסוק דווקא כפסוק פתיחה לפרשיית הברית. לאור פרשנותו, פסוקי הברכות והקללות בפרקים כ"ז-כ"ח, שקדמו לפרשייה זו, הם או מבוא לברית שתתקיים (בפרק כ"ח פסוק ס"ט), או תיאור של מעמד הברית שיתרחש בהר גריזים והר עיבל. בכל אופן, לטענת האברבנאל לשון ברית אינה כוללת ברכות וקללות, כפי שהוא מוכיח מברית סיני. ברית זו הייתה טקס של התחייבות שלא כלל ברכות וקללות.
אמנם, הנטייה הטבעית היא לא ללכת אחרי הצעתו הפרשנית של האברבנאל, משום שאם אכן הפסוק "אלה דברי הברית" מתחיל פרשייה חדשה, הרי שכל פרשיית הברכות והקללות הארוכה נבלמת בפתאומיות ללא שום פסוקי סיכום. מאחר ופרשה זו מסתיימת בפסוקי קללות קשים כל כך, קשה לחשוב שהתורה תניח לפסוקים אלה ליצור את הרושם הסופי על הפרשייה.
אבל לדעת פרופ גרוסמן, הצעת הקריאה של האברבנאל, שפרק כ"ח פסוק ס"ט מהווה פתיחה לתיאור של מעמד ברית נוסף עולה באופן מובהק מפשוטו של מקרא. אולם, במקביל טוען פרופ גרוסמן, שגם שפרשיית הברכות והקללות אינה נעצרת כאן אלא ממשיכה בפרק כ"ט, פסוק כ"א.
מאחר ואנחנו מבקשים לראות את פרק כ"ח פסוק כ"ט כפתיחה לפרשיית ברית נוספת, עלינו להוכיח תחילה שאכן מדובר כאן על תיאור של ברית. לאחר מכן, נעמוד על אופיו הייחודי של תיאור הברית המופיע כאן. לבסוף, נתמודד עם השאלה מה ראתה התורה לעצור ו"לפצל" את פרשיית הברכות והקללות ולהכניס באמצע תיאור נוסף של מעמד הברית.