בין כל הנושאים שבפרשה, ברכת כוהנים היא פרשה לעצמה.
כידוע מידי בוקר בבוקרו מתברכים אנו מפי בני אהרן ב"ברכה המשולשת הכתובה בתורה", ועל ברכה זו כתב הרמב"ם בהלכות תפילה (פט"ו, ה"ז):
ואל תתמה ותאמר מה תועיל ברכת הדיוט זה, שאין קיבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא, שנאמר: 'ושמו את שמי ואני אברכם'. הכהנים עושין מצוותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו."
הרמב"ם כאן עונה על שאלה המתעוררת בפי רבים, כיצד מלים שמוציא כהן הדיוט מפיו מסוגלות להוריד שפע א-להי לעולם.
אבל, דברי הרמב"ם מעוררים תמיהה בדבר תפקידו של הכהן בטקס זה; וכי אין שום משמעות וחשיבות לעצם היות המברך כהן, מבניו של אהרן? הקושי מחריף בשל ההלכה הידועה שמביא הרמב"ם קודם לכן (פי"ד, ה"ג):
"ושליח הציבור מקרא אותם מלה במלה והם עונים, שנאמר: 'אמור להם' - עד שיאמרו."
כלומר טקס אמירת הברכה ערוך בצורה המבליטה את העדר תפקידו של הכהן; לא זו בלבד שהקב"ה הוא המברך, הכהן אף איננו יוצר את הברכה, הוא רק חוזר על דברי המקריא המורים לכהן מה לומר.
בטעינה...