גלות מצרים והגאולה לעתיד לבא - על פי שיעור של הרב משה ליכטנשטיין

הפטרת פרשת שמות אינה אחידה; מנהג אשכנז הוא לקרוא את "הבאים ישרש יעקב" (ישעיהו כז,ו-כח,יג וכט,כב-כג) ואילו מנהג עדות המזרח הוא להפטיר ב"דברי ירמיהו" (ירמיהו פרק א'). פיצול זה הוא מרחיק לכת ולא מצאנו דוגמתו בשאר הפטרות השנה. 
ששורש העניין הוא בכך ששני נושאים מרכזיים מעסיקים את התורה בפרשת שמות ושניהם עולים על במת התורה לראשונה בפרשה זו. הראשון הוא גלות ישראל ושעבודם ע"י עם זר, והשני הוא נבואת משה רבנו.
כל אחד מהמנהגים התמקד באחד משני העניינים הללו וכך נוצר הפיצול; המנהג האשכנזי החליט להקדיש את ההפטרה למציאות של גלות, ובחר בהפטרת ישעיהו כאחד מן הפרקים הרבים בתנ"ך העוסקים בנושא הזה, ואילו המנהג הספרדי מתייחס למשה ותפקידו כנביא הנשלח לגאול את העם, ולשם דיון בנבואת משה, הקדשת ירמיהו היא הבחירה המתבקשת.

בשיעור הזה נטפל בהפטרה האשכנזית, היות וההפטרה הספרדית נקראת לכל הדעות ולכל העדות כהפטרה הראשונה של תלתא דפורענותא וכבר עסקנו בה.