עשר המכות מתחלקות בתורה בין שתי פרשיות שונות: 'בא' ו'וארא'. בפרשת 'וארא' מתוארות שבע המכות הראשונות, שהאחרונה שבהן היא מכת הברד, ובפרשת 'בא' שלוש האחרונות, ארבה, חשך, ובכורות. ננסה לבחון האם החלוקה הזאת מבוססת על אבחנה בעלת משמעות מיוחדת, מעבר למעבר סתמי בין הפרשות.
פרשת 'בא' פותחת בציווי למשה לבוא אל פרעה (שמות י',א-ב):
"ויאמר ה' אל משה - בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שִתי אֹתתי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אֹתתי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ה'"
בדברים אלו מסביר הקב"ה למשה מהי המגמה העומדת מאחורי המכות - פרסום גדולת ה' ומלחמתו במצרים.
כשנעיין בפסוקים אלו נגלה כי הם מעוררים כמה קשיים:
א. מיקומם של הפסוקים במהלך הפרשיות אינו ברור. לאורך פרשת 'וארא' הופיעו שבע המכות הראשונות ללא הפסקה ביניהם. פסוקים אלו קוטעים באופן בלתי-מובן את הרצף התיאורי של המכות.
ב. מגמת המכות העולה מפסוקים אלו אינה זהה למגמה שהופיעה עד עתה. בפסוקים שקדמו למכות שבפרשת 'וארא' בלטה המגמה להפגין את עוצמתו של הקב"ה לעיני פרעה ומצרים.
לעומת זאת, בפסוקים שלפני המכה השמינית נאמר:
"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אֹתתי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ה'".
כאן הדגש הוא דווקא על המסר כלפי עם ישראל. הם אמורים לחזות במעשה ה' ולספר על כך לזרעם אחריהם. נראה כי משהו יסודי השתנה עם פתיחת פרשתנו.
בטעינה...