במחצית הראשונה של המאה העשרים טבע הסוציולוג הצרפתי מוריס האלבווקס את המונח 'זכרון קולקטיבי'. האלבווקס ניסח מונח זה כתודעה של הפרט לגבי העבר ההיסטורי, כפי שעוצב על ידי החברה, הממסד או ההנהגה שאליה הוא משתייך.
סיפור יציאת מצרים הוא המאורע ההיסטורי שזכה לאזכור רב בספרות המקראית, יותר מכל מאורע אחר. יציאת מצרים נזכרת בשירה המקראית ובמזמורי תהילים, בפרשיות המצוות, בנבואה הקדומה והמאוחרת ובהיסטוריוגרפיה המקראית. אזכוריו המגוונים של סיפור יציאת מצרים בספרות המקראית, המאוחרים לתיאור ההתרחשות, הינם העדות הקדומה ביותר לעיצוב זכרון קולקטיבי בתולדות עם ישראל.
ונשאלת השאלה, במה זכה סיפור יציאת מצרים למעמד האירוע המכונן המרכזי בעיצוב התודעה ההיסטורית, דבר שלא זכו לו אירועים קוסמיים אחרים כבריאת העולם ומעמד הר סיני? מהם היסודות הקיימים באירוע זה החשובים כל כך לעיצוב הזהות הישראלית?
בשיעור השבוע ננסה להתמודד עם שאלות אלו, ולהציע על פי דרכה של ד"ר ברכי אליצור, חמישה שלבים של עיצוב הזכרון הקולקטיבי של סיפור יציאת מצרים, בהתאם למאפייני התקופה ואתגרי הזמן בה הוא עוצב מחדש. חמשת השלבים יסייעו לנו להכיר את היסודות היחודיים של אירוע יציאת מצרים, יסודות ההופכים אותו לסיפור בעל מסרים על תקופתיים.
בטעינה...