בתחילת פרשת השבוע אנו קוראים על פטירת שרה אמנו.
והנה, עצם אזכור פטירתה ושנות חייה הוא דבר מפתיע, שהרי התורה אינה נוהגת כך לגבי שאר האימהות. פטירת לאה אינה נזכרת בכתוב כלל, ואף פטירתה של רחל נזכרת בפירוש רק בגלל חשיבות הסיפור המתלווה לפטירתה: קבורתה בדרך בית לחם (ולא במערת המכפלה שבחברון) ולידת בנימין. באשר לפטירת רבקה, אף זו אינה נזכרת בפירוש, אלא שחז"ל פירשו כי אזכור פטירתה של "דבורה מינקת רבקה" לאחר קיום נדרו של יעקב בבית אל (ל"ה, ח) רומז למעשה לפטירת רבקה עצמה. ואולם, גם אם כנה פרשנות זו, אין היא אלא מחזקת את התופעה המתמיהה, שהרי עולה מכאן כי התורה נמנעת בבירור מלציין במפורש את פטירות אִמותינו, וגם כשהיא רוצה לעשות כן, היא עושה זאת ברמז עקיף בלבד
.
נמצא אפוא שבעצם אזכור פטירתה של שרה וקבורתה יש חריגה מן המקובל. למעשה קשורה תופעה זו במישרין בשאלה נוספת העולה ביחס לפרשייה הראשונה שבפרשת השבוע: מהו הנושא המרכזי של הסיפור? האם הכתוב מבקש להשמיענו על אודות פטירת שרה וקבורתה, או שמא זהו רק סיפור רקע לנושא האמתי של הסיפור - קניית מערת המכפלה
?
ברור ששני נושאים אלו קשורים באופן עמוק זה בזה - שהרי כל עצמו של קניין המערה לא בא אלא לשם קבורתה של שרה - וממילא קשה מאוד להפריד ביניהם. ובכל זאת, לדעת הרב יונתן גרוסמן, ניתן לראות באחד משני הנושאים הללו את הנושא העיקרי שמבקשת התורה ללמדנו, ואת חברו - כנספח לו בלבד.
בטעינה...