דף הבית >> במדבר >> פנחס >> הקנאות בתורה - על פי שיעור של הרב חנוך וקסמן
עבור האומץ שלו, ובזכות שהשיב את חמת ה' מעל העם, ה' מעניק לפנחס את "בריתו שלום". וכן, פנחס, צאצא של אהרון שלא נמנה קודם לכן על הכוהנים הממונים, מועלה לדרגת כהונה. כידוע מעשהו של פנחס הוא תגובה למעשהו חסר הבושה של איש ישראל, המזוהה לאחר מכן כזמרי נשיא שבט שמעון (שם, י"ד) והאישה המדינית כזבי, המזוהה לאחר מכן כנסיכה מדינית (שם, ט"ו).
פעולותיו של פנחס מתוארות כמעשה הנכון בזמן הנכון, מכיוון שאם פעולה מסוימת מקבלת את אישורו של ה' וניתן עליה שכר מאת ה', היא מהווה פעולה נכונה וצודקת.
יש להוסיף, שהתורה מתארת את פנחס כ"מקנא" לא-להיו. פנחס פועל למענו של ה', דבר שהוא בוודאי טוב. במובן מסוים, פנחס מוציא לפועל את תפקידו של ה'. כיוון שהייתה הוצאה לפועל של הנקמה, אין עוד צורך שה' ימשיך להכות את העם במגיפה המתחוללת. פנחס משחק תפקיד כמו א-להי, והעם ניצל משום שהמגיפה נעשית בלתי נחוצה.
מכאן מסיק הרב וקסמן, שפעולותיו של פנחס אינן רק הרואיות, צודקות ולשם שמיים, אלא הן אפילו על גבול הא-להיות.
ושואל הרב וקסמן: קריאה זו עלולה לגרום לתחושת אי-נוחות. ככלות הכל, האין זה בעייתי מבחינה תיאולוגית ליחס נקמה לה'? בדומה, האם נקמה היא דרך פעולה רצויה, חלק ממערך הערכים המהווה את האישיות המוסרית שהתורה מחייבת?
בטעינה...