בתחילת פרשת נח מופיעה לראשונה בתורה המילה 'ברית'.
הקב"ה מצווה את נח לבוא אל התיבה, וכך להינצל מהשחתת כל אשר בו רוח חיים על ידי המבול. ברם, מהי אותה 'ברית' שהקב"ה מדבר עליה?
כאן הובטח לנח לראשונה שהקב"ה אכן יציל אותו ואת משפחתו מן המבול, והבטחה זו מנוסחת בלשון של הקמת ברית.
אלא שלשון זאת של 'הקמת ברית' חוזרת גם בהמשך הפרשה, בדברי הקב"ה לאחר המבול.
ומסביר הרב בזק, שלאחר המבול מתברר שהקב"ה מרחיב את הברית האישית עם נח ומשפחתו והופך אותה לברית עם האנושות כולה, קרי: עם זרעו של נח. כשם שנח ומשפחתו ניצלו מן המבול בזכות הברית האישית שהתחייב הקב"ה להקימה עמהם, כך תיהנה האנושות כולה מכאן ואילך מברית זו, והקב"ה לא יביא שוב מבול להכחידה.
כעת כבר אין מדובר בברית ייחודית עם מי שבא לתיבה, אלא בברית עם "כֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה". כביכול הקב"ה 'מרחיב' את התיבה לעולם כולו, שייהנה מעתה מאותה הגנה מיוחדת שהייתה לתיבה מפני המבול. הדגש על הברית המיוחדת שנכרתת כעת עם כל האנושות בא לידי ביטוי, בין היתר, במספר ההופעות של המילה 'ברית' בפרשה – שבע פעמים, כדרכן של מילים מנחות.
בטעינה...