השואה ומדינת ישראל בהגותו של הרב סולוביצ'יק - על פי שיעור של הרב תמיר גרנות

יש בהגות היהודית גישות שונות באשר למהות הזיקה בין השואה ובין מדינת ישראל, אבל עצם קיומה של זיקה היסטורית בין השואה ובין הקמת מדינת ישראל אינו מוטל בספק. החלטת האומות בדבר הקמת המדינה, ובייחוד ההסכמה המשותפת של רוסיה וארה"ב, נתקבלה בדרך נס כמעט, בהשפעתו של ריח שׂרֵפת הכבשנים, שעוד נישא בחללה של אירופה, שנתיים אחרי תום המלחמה.

השאלה הנשאלת היא על טיב הזיקה האידאולוגית והרוחנית. ניתן לדבר על זיקה במונחים של סיבה ותוצאה או במונחים של לקח ומשמעות.
הרצי"ה קוק סבר שהשואה היא הסיבה – קרי: הניתוח ההכרחי לעקירת הגלות – והמדינה היא התוצאה. רבים אחרים (דוגמת הגרי"ד סולוביצ'יק שעל הגותו בנושא נעמוד בהמשך) סברו שהקמת המדינה היא הלקח הנכון של השואה.

הניסוח החריף ביותר של גישה זו מצוי אצל הוגה הדעות היהודי אמיל פקנהיים, אשר קבע כי אחרי השואה יש לא תרי"ג מצוות אלא תרי"ד: המצווה החדשה היא אחריותנו לדאוג לכך שלעולם לא תוכל להיות אושוויץ נוספת; והדרך העיקרית לקיים מצווה זו היא על ידי קיומה של מדינת ישראל כמדינה עצמאית וחזקה.