יעקב מגיע לבאר המרכזית בחרן, מקום מושבו של לבן, היכן שכל רועי הצאן מהאזור מגיעים להשקות את עדריהם. בכדי לשאוב מים מהבאר על הרועים לחכות עד שיהיו מספיק אנשים כדי שביחד הם יוכלו לגלול את האבן מעל פתח הבאר. יעקב מברך אותם לשלום ופותח איתם בשיחת נימוסים. כשמגיעה למקום רועת צאן- רחל בת לבן. יעקב נרגש לקראתה ונחלץ לעזרתה ולבדו (!) מצליח להרים את האבן הכבדה מעל פי הבאר.
גם בפרשתנו, פרשת ויצא רואים שגם בחרן הבאר תופסת מקום חשוב בחיי הקהילה
.
הבאר איננה רכוש פרטי אלא רכוש הכלל ולכן השימוש במים יכול להיעשות רק כשכל הרועים נמצאים במקום ומחלקים את המים שווה בשווה בין כולם.
על פי הבאר הניחו אבן כבדה שרק בכוחות משותפים ניתן היה להסיר אותה.
אם כן מדובר כאן בתקנה חשובה , ובמים השייכים לחופרי הבאר , דהיינו לרועי האזור. ואם כן כיצד בא יעקב ומשנה מהמנהג המוסכם והמושכל במקום, ומשתמש במים תוך שהוא מעדיף את צאן רחל על פני צאן הרועים האחרים, אלה ששם ואלה שלא הגיעו עדיין?
בטעינה...