חנוכת הנשיאים והמנורה - על פי שיעורים של הרבנית שרון רימון והרב עזרא ביק

פרשת בהעלותך פותחת בציווי של משה לאהרן להדליק את המנורה, ובקיום הציווי על ידי אהרן.

פרשייה זו מעוררת מספר שאלות:
א.  מה מקום ציווי הדלקה כאן, בין חנוכת המשכן על ידי הנשיאים בסוף הפרשה הקודמת לבין הטהרות הלויים והקרבתם לשרות בהמשך פרשת בהעלותך? אנחנו באמצע סיפור היסטורי של השלמת המחנה והכנת הסידורים של תפקיד המחנה והמשכן בתוכו לפני התחלת המסע לארץ ישראל. למה יש ציווי הלכתי בנוגע להדלקת המנורה באמצע הסיפור?
ב.   דיני הדלקת המנורה כבר מבוארים במקומם, בפרשת תצוה. אכן, בפרשתינו יש חידוש הלכתי בנוגע לאופן ההדלקה – "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" – אך זה גופא קשיא – למה פרט הלכתי זה לא הובא במקומו הנכון?
ג.   הפסוק מדגיש שאהרון עשה כפי אשר צווה (פסוק ג'). פסוק זה מחזיר אותנו לנרטיב הסיפורי, אך אין אנו מבינים את הקשר לסיפור. הלא אהרון קיים את דין זה, יש להניח, בכל יום בזמן ההדלקה ולא רק ביום הזה, בסוף חנוכת המשכן. אין שום צורך לכתוב שאהרון קיים דין זה, כמו שלא כתוב שהוא קיים את כל הוראות עבודת המשכן בספר ויקרא.
ד.  מיד אחר הקביעה שאהרון קיים את המצווה, מוסיפה התורה – כאילו דרך אגב – תיאור של המנורה עצמה. "וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, כמראה אשר הראה ה' את משה, כן עשה את המנורה" (פסוק ד'). תיאור זה הוא חלקי ביותר, ואינו מזכיר כמה וכמה פרטים של מעשה המנורה, כדוגמת כפתוריה וגביעיה. ובכלל, למה יש צורך באיזכור זה של מעשה המנורה, אשר פורט בפרשת תצוה.