יחודו של ספר דברים - על פי שיעור של הרב תמיר גרנות

השבוע אנו מתחילים לקרוא וללמוד את ספר דברים. רובו של הספר, עד ראשית פרשת וילך, אינו המשך רציף של הספרים הקודמים, שבאופן כללי היו מאורגנים על פי סדר כרונולוגי של אירועים והתגלויות. ספר במדבר מסתיים בסיפור על חלוקת הארץ ובציווי להנחלתה, אך בספר דברים נפסקת זרימת הזמן והאירועים לטובת כמה נאומים שמחוברים זה לזה, מפי משה רבנו. לאמור: ספר דברים שונה ספרותית מארבעת הספרים הראשונים של התורה, שם למדנו להכיר סיפורי אירועים, פרקי חוקים, רשימות (למשל: כלי המשכן וסדר עבודתו), כרוניקות (למשל: אלה מסעי) ועוד.  
מאפיין נוסף המייחד את הספר משאר ספרי התורה הוא היותו מוצג כדברים של אדם - אמנם מופלא שבבני אדם, משה רבנו - ולא כדברי א-לוהים, כשאר ספרי התורה.
 
לימוד ספר דברים והבנת ייחודו דורשים התייחסות לשלוש הנקודות מרכזיות:
1. אופיו של הספר: נאום ולא פרוזה, ספר חוקים או כרוניקה.
2. תוכנו של הספר: חזרה.
3. מקורו של הספר: מפי משה ולא מפי ה'.

בשיעור זה נרצה להציע להלן כמה מחשבות מהותיות על ספר דברים בהתייחס לשלוש הנקודות הללו, על בסיס ניתוחו הקלאסי של ר"י אברבנאל בהקדמתו לספר, ועל בסיס דברי ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע בפתיחה שלו ("פרי צדיק" על הפרשה). הראשון - על דרך הפשט, והשני - על דרך הסוד.