מעיון בפרשה עולה תופעה מעניינת - אף שהפרשה עוסקת בעיקר בדמותו של יצחק - כבר בתחילת הפרשה מוזכרים בה שלושת האבות.
כך גם בהמשך הפרשה, הקב"ה מזכיר את אברהם כמה פעמים בדבריו ליצחק, ובסיום הפרשה בולט הדבר כשיעקב הולך לפדן ארם.
"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם... וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ... וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱ-לֹקִים לְאַבְרָהָם"
לאור זאת, יש מקום לעמוד על דמותו המיוחדת של יצחק בין האבות, וללמוד ממנה את המסר של הפרשה הזו, שהיא פרשתו של יצחק
.
בטעינה...