בשיעור נעסוק ביחוד של הפטרת שוש-אשיש המתארת גאולה מתוך אהבה ותוך יחסים של דוד ורעיה (חתן וכלה) אל מול ההפטרות הקודמות שהתמקדו יותר בשיקום היחסים בין הקב"ה ועם ישראל לאחר הגלות
הפטרת פרשת נצבים-וילך (ישעיהו ס"א:י- ס"ג:ט) מסיימת את סדרת הפטרות הנחמה שקראנו בעקבות תשעה באב. לאמיתו של דבר, "שוש אשיש" איננו רק שיא הנחמה של מערכת הפטרות שבע דנחמתא אלא של כלל ספר ישעיהו (שלשת הפרקים האחרונים של הספר הבאים לאחר הפטרתנו משקפים מציאות אחרת לחלוטין, הרחוקה מהבטחות הגאולה והנחמה שקראנו בשבועות האחרונים). עובדה זו מביאה אותנו לצפות לנחמה מעולה ולנבואה המבשרת על גאולה מרוממת בהפטרה זו, ומחייבת אותנו לבדוק את תכונות הגאולה המופיעות בהפטרה. עלינו לשאול האם אכן יש כאן עליית מדרגה חיובית והגעה לדרגה העליונה של הגאולה או לא, ואם כן במה זה מתבטא?
בטעינה...