פרשתנו סותמת במידה רבה, ואינה מותירה בידינו הסבר מתקבל על הדעת בשאלה מה ראה הקב"ה לבחור ביעקב ולמאוס בעשו. וכי רק משום רעבתנותו בפרשת הנזיד וביזוי רגעי של הבכורה איבד עשו את עולמו?
במידה רבה עולה מן הכתובים שדחייתו של עשיו היא גזירת עליון, בלא קשר למעשיו.
וכך אומר מלאכי בהפטרתנו (מלאכי א', ב):
"ואמרתם במה אהבתנו, הלוא אח עשו ליעקב נאֻם ה' ואֹהב את יעקב".
וכך עולה מדברי ה' לרבקה, שכבר מן הרחם נקבעה בחירת יעקב ודחיית עשו (בראשית כ"ה, כג):
"ולאֹם מלאֹם יאמץ, ורב יעבד צעיר".
במדרשים רבים שמרו חז"ל לעשו זכות כיבוד הורים, והבינו שהאיסור לתעב אדומי והאיסור לכבוש את ארץ אדום הם בשל זכותו זו של עשו. ולדוגמא (פסיקתא רבתי כ"ג):
"ר' נחוניא בשם ר' תנחום בר יודן - מי איחר כבודו של יעקב בעולם הזה? כבוד גדול שכיבד עשיו את אביו... אמר: כדיי הוא אבא שישתמש בבגדי מלכות".
ונשאלת השאלה מה ראו חז"ל, שכה הרבו לבקש את עוונותיו של עשו, להגדיל את זכותו בכיבוד אב? כלום כל כך גדלה בעיניהם זכות הבאת הציד לאביו ועשיית המטעמים עבורו? יתכן שבכך תמונה התשובה, אך הרב מדן מציע דרך שונה ואנו נלך בדרך שאותה הוא מציע.
בטעינה...