פרשתנו (בראשית כ"ה, יט) מתחילה את סיפור תולדות יצחק: "ואלה תולדֹת יצחק...", ואנו נרצה בשיעור השבוע לעשות בחלקו השני של פרק כ"ה הפותח את פרשתנו.
לכאורה הפרק הראשון בסיפור תולדות יצחק מסתיים בפסוק כ"ו: "ויצחק בן ששים שנה בלֶדֶת אֹתם". זוהי חתימה פורמלית אופיינית לסיפורים במקרא, שבה מציין הכתוב את זמנו של המסופר לפני כן, ובכך מעניק לקורא תחושה של סיכום וסיום הדברים הקודמים. בסיפורנו מתחזקת עוד יותר תחושת הסיום הזאת, שכן סיפור תולדותיו של יצחק מתחיל בפועל בפסוק כ' בציון כרונולוגי של גילו בעת נישואיו עם רבקה: "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה". חתימת הסיפור בפסוק כ"ו היא אפוא כעין הפתיחה: "ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם". בכך נקבע משך הזמן שמפתיחה ועד חתימה, מנישואין ועד להורות - עשרים שנה - ומתקבל אף לוח הזמנים של תקופת עקרותה של רבקה ושל הריונה בסופה של תקופה זו. וכך כותב הרשב"ם: "בן ארבעים שנה - וכתוב (בפסוק כח) 'בן ששים שנה בלדת אֹתם' - משני הפסוקים הללו למדנו שהייתה עקרה עשרים שנה".
למרות זאת נרצה לטעון ששמונה פסוקים אלה (יט-כו) אינם אלא מחציתו של סיפור, וכי סיפורנו הולך ונמשך עד סופו של פרק כ"ה, כפי שמורה חלוקת פרשיות המסורה, הכוללת את פסוקים יט-לד בפרשה אחת, הפתוחה מלפניה ומאחריה.
בטעינה...