ישנן שתי תגובות לחרבן:
א. אבלות
ב. תשובה.
הצרה מביאה לידי תחושות וביטויים של אבלות על אבדן העולם שהיה ואיננו עוד, כשעיקר האבלות הינו ההתמודדות עם הכאב וההלם של הסתלקות והרס דבר שהאדם בטוח ביציבותו וקיומו. השבר נובע מהמפגש עם עולם שבו נחרבו ומתו גורמים מרכזיים ביותר בחייו של האדם, גורמים שהיו כה קבועים ויציבים עד שאיננו יכול לתאר את חייו בלעדיו, ואשר בתוך תוכו לא האמין שבאמת ייעלמו, למרות ההכרה הרציונלית שהאובדן אפשרי, ואף צפוי. תשעה באב הינו יום אבלות על חרבן המקדש, כפי שמפורש כבר בש"ס במקומות מספר, ולכן מתבקשת תגובה של נחמה בעקבותיו.
נוסף על כך, יש בתשעה באב גם אלמנט של תשובה, שהרי ניתן ללמוד מלקחי העבר את המסר של מחיר החטא והצורך בתשובה למנוע את הישנותה.
בטעינה...