היות שפרשת פנחס נקראת השנה לאחר י"ז בתמוז, אזי קוראים הפטרה ראשונה מבין שלוש הפטרות הנקראות: "הפטרות דפורענות" או "תלתא דפורענותא" (שלוש של פורענות), היות וימים אלה הם זכרון כואב על חורבן בית המקדש. כלומר בשלושת השבועות שבהם נקרא את פרשות 'פנחס', 'מטות- מסעי' ו'דברים', נקרא את הפטרות 'תלתא דפורענותא', שאינן שייכות כ"כ לפרשות השבוע אלא לענייני דיומא. מכיון שהימים שאנו נמצאים בהם הם ימי אבלות על חורבן ביהמ"ק, תקנו חז"ל לקרוא את דברי האזהרה של ירמיהו. ומיד לאחר ט' באב, קוראים שבע הפטרות של נחמה.
ההפטרה, שהיא הנבואה הראשונה של ירמיהו - בה הוקדש לנביא, נאמרה לו בימי יאשיהו. אלה הימים בהם נרקמה תוכניתו של יאשיהו למהפך הרוחני הגדול לתיקון המציאות המעוותת בעם. ירמיהו, שהיה נער, יועד לשליחות נבואית בתקופה קשה. בסופו של דבר הוא הפך להיות הנביא המלווה חורבן. כיון שכך, לא מפליא שהיה צורך לתת לו חיזוקים שלא נתנו לשום נביא אחר.
בתחילה מסרב ירמיהו לשליחותו של ה' בטענה ש "הנה לא ידעתי דבר כי נער אנוכי". שואל הרב דרוקמן - מה משמעות טענה זו?
בטעינה...