מגמות במדרשי חז"ל על ברית בין הבתרים - על פי שיעור של ד"ר ברכי אליצור

במדרשי חז"ל מצויים מקרים רבים בהם קיימות הערכות שיפוטיות כלפי אישי המקרא, שהינן שונות ולעיתים מנוגדות להערכה העולה מקריאת הרובד הגלוי של הסיפור המקראי. פעמים רבות ילמד הדרשן זכות על מעשה הנראה מפשט הכתוב כחטא, אולם ישנם גם מקרים בהם המדרש מעמיס על הדמות המקראית חטא, שאינו נזכר בכתוב, שאין עליו תוכחה ושלא ניתן עליו עונש.
 
אחת הדוגמאות לכך היא חבירתם של ארבעה חכמים ל"האשמת" אברהם כמי שאחראי לגזרת השיעבוד של מאתיים ועשר שנים של ישראל במצרים.
"אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בת"ח, שנאמר: וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד),
ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: במה אדע כי אירשנה (בראשית טו);
ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: תן לי הנפש והרכוש קח לך (בראשית יד)" (בבלי נדרים לב ע"א)

המדרשים כפשוטם מעלים שלוש שאלות כבדות משקל:
1. ראשית, המדרש מציב פער גדול ובלתי ניתן לגישור בין דמותו של אברהם כפי שמצטיירת בפסוקים לתיאורה במדרש. 
2. בנוסף, המדרש מעמיק את קושיית הגמול, הרובצת בלאו הכי על גזרת שיעבוד עתידית (לעם שטרם נוצר). כידוע, גזרת שיעבוד ועינוי על עם שלם מבלי שנחשפת סיבת הגזרה או מטרתה הינה אחת משאלות הגמול שהטרידו פרשנים והוגים לאורך הדורות.
3. לבסוף, דמותו של אברהם כפי שמתקפת במדרשי חז"ל אחרים מעצימה בדיוק את אותם התחומים בהם מואשם אברהם בדרשה שלפנינו. אברהם מצטייר ברבות מדרשות חז"ל כמאמין האולטימטיבי.

לאור נתונים אלו, מציעה ברכי אליצור, שחכמים בדרשות אלו לא התכוונו לפרש את פשט הפסוקים, לא ניסו לקרוא תגר על צדיקותו של אברהם ולא התיימרו לתת הסבר למהלכי ה'. סיבתם של מהלכים אלו לא נחשפה אף למי שהיה שותף לתכנון העתידי של חורבן סדום עקב היותו נבחר הא-ל להנחלת האמונה והמוסר, וממילא לא התיימרו גם חכמים אלו לפרשם.

אבל אם כן, כיצד אם כן יש להבין את דבריהם? לאיזו תכלית טפלו חכמים האשמות חמורות אלו באברהם?