בפרק י"א, בסופה של פרשת שמיני, החלו לידון דיני טומאה וטהרה שבספר ויקרא, והללו הולכים ונמשכים על פני פרשות תזריע ומצורע, עד סוף פרק טו. אלא ששונה סיבת הטומאה בפרק י"א מזו שבפרקים הבאים י"ב-ט"ו: בפרק י"א נידונה טומאה הנובעת ממגעו של אדם בנבלתם של בעלי החיים המטמאים, כלומר זו טומאה הבאה על האדם מבחוץ, ואילו החל מפרק י"ב נידונות הטומאות שמקורן בגוף האדם עצמו, ודרכי ההיטהרות מהן, אותם צריכים בני ישראל לשמור בעקבות בניית המשכן בתוך המחנה והשראת השכינה בתוכם.
הטומאות הנידונות בפרשות אלו הן
:
א. יולדת (פרק י"ב)
ב. צרעת (פרקים י"ג - "ד)
ג. זב (פרק ט"ו פסוקים א' - ט"ו)
ד. זבה ונידה (פרק ט"ו פס' י"ט - סוף הפרק)
סדר זה מעורר שאלה:
לפי איזו שיטה סודרו פרשיות הטומאה הללו? מדוע הוקדמה טומאת היולדת לכל השאר?
בטעינה...