בפרשתנו (פרשת בהר) אנו מצווים לספור שמיטה ויובל.
בפרשה שקראנו בשבוע שעבר (אמור) נצטווינו לספור את ספירת העומר.
ישנה הקבלה בין ספירת העומר המתוארת בפרשת אמור לספירת שמיטין ויובל המתוארת בפרשת בהר.
הרב אלחנן סמט מעיר שבחלוקה לסדרים של קריאה בתורה על פי המנהג הארץ ישראלי שבו היו מסיימים את התורה פעם בשלש שנים וחצי (שתי פעמים במחזור של שמיטה), פרשת המועדות שבפרשת אמור מתחלקת בין שני סדרים, כאשר את הסדר השני פותח על פי רוב המקורות המפרטים את סדרי המחזור התלת-שנתי בקרבן העומר (ויקרא כ"ג, ט) ומסיים בפרשת קידוש היובל (ויקרא כ"ה, י"ג).
מלבד התמיהה על כך שפרשת המועדות "נחתכת", סדר זה הוא גם ארוך באופן יוצא דופן (יש בו 72 פסוקים), והוא מגוון מאוד מבחינת הנושאים הנידונים בו.
הרב סמט מציע להסביר שהסיבה לחלוקה זאת של הפרשיות היא רצונם של מחלקי הפרשות על פי הקריאה הארץ-ישראלית להקביל את ספירת העומר שפותחת את הסדר לספירת שמיטין ויובל שמסיימת את הסדר.
ובכל מקרה נשאלת השאלה מה באה הקבלה זאת בין ספירת שמיטין ויובלות לספירת האומר ללמדנו?
בטעינה...