הברכות והקללות שבפרשות בחוקותי, הפרשה החותמת את ספר ויקרא, הן חלקו השני של דיבור ארוך של ה' אל משה שנאמר לו
בהר סיני, עוד בטרם הוקם המשכן ועוד בטרם החל הדיבור של ה' אל משה להינתן לו באהל מועד. חלקו הראשון של הדיבור הארוך הזה שניתן למשה בהר סיני הוא פרשת בהר כולה, וחתימתו של הדיבור הזה באה בסיומן של הברכות והקללות, בסוף פרק כ"ו.
על אף השייכות הזו של הברכות והקללות למצוות שבפרשת בהר, ברור שהן מהוות יחידה ספרותית בפני עצמה, שיש לה מאפיינים תוכניים, סגנוניים ומבניים המבדילים אותה מפרשת בהר. בעוד פרשת בהר מכילה קובץ מצוות, ועל כן סגנונה משפטי, הרי שפרשת הברכות והקללות מהוות 'נאום' שהוא סוגה ספרותית בעלת מאפיינים שונים מאוד מאלו של פרשה הלכתית.
הבחנה זו בין שני חלקי הדיבור של ה' אל משה מביאה אותנו לשאול: מהו המבנה הספרותי של נאום הברכות והקללות (כ"ו, ג-מו), וכיצד יכולה חשיפת המבנה לתרום להעמקה בהבנתה של פרשה זאת?
בטעינה...