ארבעה פסוקים בפרשייה זו, והם משמשים כארבע יחידות אורגניות.
· בראשון - ציווי על עשיית הציצית ונתינת פתיל תכלת בה.
· בשני - רצף ציוויי תודעה - "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת", 'וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם', 'וְלֹא תָתוּרוּ'.
· בשלישי מתוארת תכלית - "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ... וִהְיִיתֶם קְדשִׁים",
· ולבסוף היוודעות א-להים אל בני ישראל - "אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם".
ונשאלות כמה שאלות:
1. אדם מצווה על ראייה אשר תביאהו לזכור את מצוות ה' - "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'". באיזה אופן ראיית חוטי הציצית עשויה להזכיר את כלל המצוות?
2. כיצד עשויה מצוות הציצית לסייע לאדם שלא לתור אחר לבבו, או להיות קדוש לא-להיו?
בניסוח אחר ניתן לשאול - מהו התהליך הקוגניטיבי והרוחני המתחולל בקיומה של מצווה זו ("וּרְאִיתֶם... וּזְכַרְתֶּם", "וְלֹא תָתוּרוּ", "וִהְיִיתֶם קְדשִׁים")?
בטעינה...