בתורה ציווים רבים על הנהגות בתי הדין: "ודל לא תהדר בריבו", "לא תעשו עוול במשפט", "לא תכירו פנים במשפט, כקטון כגדול תשמעון, לא תגורו מפני איש", "לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד" ועוד.
אך את סדרי מערכת המשפט, הצורך במבנה מסודר של שופטים שיהיו זמינים ומאורגנים לקיים "ושפטו את העם בכל עת", לומדים דווקא מיתרו.
יתרו גוער במשה על האופן בו הוא שופט את העם ומלמדו סדרי דין ומשפט.
מצד אחד - "מבוקר עד ערב" , "העם ניצב עליך", "לדרוש אלוהים", ומצד שני -"ושפטתי בין איש ורעהו", "והודעתי את חוקי ה' ותורותיו".
משה לא רק שופט, הוא גם המודיע לעם את התורה והחוקים.
זה ניסיון אידילי של משה לכונן חברה משכילה וצודקת, חברה שהתנהגות פרטיה אינה מצריכה לרוץ בכל דבר לבית המשפט. חברה בה מיושרים רוב ההדורים בהבנה ובהסדר מתוך הישמעות לתורה ולחוקים מוסכמים ומכובדים ע"י כולם. השופט הוא קודם כל מורה ומדריך המנחיל את החוק ואת הנורמות ורק אח"כ שופט ודן באי הסכמות.
אלא שהתור משתרך והעם עומד על רגליו "מבוקר עד ערב
" ... ,לכן יתרו ומדריך את משה.
האידיאל היפה, הוא לא מעשי – היות ו"נבל תבול גם אתה גם העם הזה",לכן "שמע בקולי איעצך ויהי אלקים עמך".
בסיס עצת יתרו הוא ההפרדה בין משימות השפיטה וההוראה, משימות שמשה חיבר ויתרו מפריד.
זה עיקר הפרשה. הוראות למבנה וסדרי בתי משפט בישראל, דווקא מפי יתרו , ומשה מקיים " כל אשר אמר יתרו", משל היה זה צו של ה'.
בטעינה...