מצוות שמיטה ויובל והקשר בינהם

הפרשה פותחת במצות שמיטה ובמצוות היובל.
"וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" (ויקרא כ"ה ד)
"יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה--תִּהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כ"ה י)

בהמשך באות מצות איסור אונאה בקניית קרקע, איסור ריבית ונשך, איסור מכירה לצמיתות, דיני ממכר בית, דיני נחלת הלויים, איסור עשיית אלילים, פסל ומצבה, ועוד. הפרשה מסיימת במילים.
"אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה'" (ויקרא כ"ו ב)
ורש"י מפרש על זה: " אני ה' נאמן לשלם שכר"
 
דיני השמיטה חוזרים ונשנים בשלושה חומשים:
בשמות – הדגש הוא על עזרה ותמיכה באביונים.
בויקרא – הדגש הוא על שביתת האדמה.
בדברים – שמיטת הכספים.
בשמיטה וביובל, נמנעים מעבודת אדמה בארץ ישראל וכמו כן "נשמטים" (נמחקים) חובות (גם בחו"ל).

בשיעור זה נעמוד על הקשרים השונים בין השמיטה ליובל ומשמעותם.