הרמב"ן בפירושו לפרשתנו (י"ג, ב ד"ה שלח לך אנשים), בבואו לבאר את המטרה הצבאית הראויה של שליחת המרגלים לקראת כיבוש הארץ, מזכיר את המרגלים ששלח יהושע:
"זו עצה הגונה בכל כובשי ארצות, וכן עשה עוד משה עצמו, כנאמר (במדבר כ"א, לב) "וַיִּשְׁלַח משֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר" וכן ביהושע בן נון – "שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים"... כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס... ואמר לו (- ה') "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" ויֵדעוה ויגידו לכם, ועל פיהם תתייעצו בעניין הכיבוש"
אבל השוואת הסיפור בפרשתנו לסיפור המרגלים ששלח יהושע אינה מחזקת את התפיסה הצבאית של פרשתנו, אלא אדרבה, יש בה כדי ללמד כי המטרה של שליחת ה"תרים" בפרשתנו שונה לגמרי.
ההבדלים בין שני הסיפורים בולטים כבר בהשוואת הפתיחות של שני הסיפורים, בקביעת האישים שעליהם מוטלת השליחות בכל אחד מן הסיפורים ובהגדרת שליחותם. לדוגמה:
צו ה' לעומת יזמה של יהושע, בין 'תרים' ל'מרגלים'.
בשיעור זה ננסה לעמוד על ההבדלים בין סוגי המרגלים.
בטעינה...