פרשתנו מתארת את נתינת הברכה והקללה על הר גריזים ועל הר עיבל. תחילה מחלק משה את שבטי ישראל לשניים, כשחצי מהשבטים קשורים לקללה והחצי השני לברכה.
"אלה יעמדו לברך את העם על הר גרִזים בעברכם את הירדן - שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובניָמִן: ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל - ראובן גד ואשר וזבולֻן דן ונפתלי". (דברים כ"ז, יב-יג)
מייד לאחר מכן עוברת התמונה אל הלויים.
"וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם". (דברים כ"ז, יד)
ואז מובאת רשימת ה'ארורים', הנחתמים תמיד בסיומת "ואמר כל העם אמן".
תיאור זה מעורר כמה קשיים:
א. לכאורה רשימת ה'ארורים' היא ה"קללה" הנזכרת קודם לכן. אולם אם כן, מהי ה"ברכה", ומדוע היא איננה נזכרת במפורש?
ב. מהו היחס בין תפקיד השבטים לבין תפקיד הלויים? בתחילה נראה שהשבטים הם המברכים והמקללים, אך בהמשך משתמע שהלויים הם אלו שאומרים לפחות את הקללות.
ג. מן הפסוקים לא ברור מהו תפקידם של בני שבט לוי: מצד אחד - שבט לוי נמצא בין השבטים העומדים על הברכה, ומצד שני - הלויים הם אלו שאומרים את ה'ארורים'.
בטעינה...