נבואת מיכה כהפטרה לפרשת בלק - פי שיעורים של הרב אלחנן סמט והרב משה ליכטנשטיין

בפרשת בלק קיימת הסכמה על פי כל המקורות הספרותיים והמנהגים הפעילים שמפטירים (בפעם היחידה בשנה) בספר מיכה. 

הקשר של ההפטרה אל פרשתנו ברור, שכן מופיע בו האיזכור לקללותיו של בלעם. יש לציין כי אירוע זה נזכר ארבע פעמים מחוץ לסיפור המאורע עצמו. מלבד יציאת מצרים, זהו האירוע היחידי הנזכר פעמים רבות כל כך מחוץ להקשרו.

מיכה הינו הצעיר מבין ארבת הנביאים אשר ניבאו בפרק אחד: הושע, עמוס, ישעיה ומיכה. דבר זה ניתן ללמוד מן הכותרות הניתנות לנבאותיהם. על ישעיה נאמר כי החל לנבא בימי עוזיה, ומיכה מתחיל את נבואתו רק בימיו של אחז בן עוזיה. תקופה זו הינה תקופה שונה לחלוטין לעומת תקופת הנביאים הראשונים - תקופת שמואל, אליהו, אלישע ועוד, אשר עיקר עיסוקם היה בעשיית מעשים מופתיים ובהנהגת העם, ולמעט מקרים בודדים, כנאומו של שמואל שקראנו  בהפטרת קרח - אין הם נושאים נאומים.
לאחר תקופה זו עולה דור נביאים אשר עיקר פעולתם היא הטפת מוסר לעם, ולכן ספריהם אינם מתעדים את מעשיהם, אלא את הרצאותיהם ונאומיהם בפני העם. 

בשיעור זה נעסוק בהפטרת הפרשה הלקוחה מספר מיכה.