"אתקשר אליך יותר מאוחר," "אבוא לבקר בעוד יומיים," ו"אני מבטיח לך שמיד כשאני נוחת אני שולח אימייל." אנו נוטים להתחייב על ימין ועל שמאל, ולא תמיד מקיימים את דברינו.
חז"ל דנים רבות בדיני נדרים ושבועות , ובדרכים להתיר אותם. למרות שעקרונית, היהדות לא מעודדת נדרים ושבועות , קורה שכשרוצים להתחייב ולהוכיח כי נעמוד בהתחייבות, עלולים להשתמש בנוסח כמו "אני נשבע לך ש..." , או "אני נודר ש..." .
במסכת נדרים (ע"ז) דנים בפסוק "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא" ומוכיחים שרק מי שחדל לנדור לא חוטא, אך אדם שנודר נחשב לחוטא – גם אם הוא מקיים את נדרו.
נדרים ושבועות הם חובות מילוליות. זו התחייבויות לעשיה או להימנע מעשיה. השבועה והנדר מחייבים, קושרים, אוסרים אליהם את האדם. זהו עיקר משמעות המילה איסָר.
לשבועות ולנדרים יש קדושה, ואם רוצים לבטלם יש לפעול על פי הוראות וכללים. אדם אינו יכול לבטל אותם בעצמו.
ביהדות יש חשיבות רבה לקיום הבטחות, במיוחד אם הם נאמרים בתור שבועה או נדר.
יחס היהדות להתחייבות בדיבור, רציני כל כך, עד שאחד מנהלי התרת הנדרים, "כל נדרי", נקבע למועד הקדוש ביותר בשנה, כניסת יום הכיפורים.
בטעינה...