הגענו כמעט לסוף התורה. נאומו הארוך של משה מסתיים. 611 מצוות מתוך 613 כבר נאמרו , והאירועים בפרשות שנותרו מתרכזים בימיו האחרונים ובפרט ביומו האחרון של משה רבנו.
פרשת ניצבים נפתחת במילים: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם... לעברך בברית ה' אלוקיך".
לעומתה פותחת פרשת וילך, "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל"
בעוד ניצבים מסמל סטטיות ויציבות , הרי וילך מסמל התקדמות ותנועה.
יש לשאול : מה יותר טוב, מה עדיף - להיות קבוע ובלתי משתנה, או להיות דינמי וזורם?
ברור שיש בחיים דברים שחייבים להיות 'ניצבים' – קבועים, יציבים, בלתי משתנים! כך האמונה , כך נאמנות בני זוג , כך מידות טובות – אלו צריכים להיות יציבים ואיתנים.
לעומת זאת יש דברים שעדיף שיהיו דינמיים וניתנים לשינוי, ולא רק דברים רעים, אלא פשוט יש דברים שמשתנים עם הזמן וטוב למי שיכול להשתנות ולהתרגל למציאות המשתנה.
אנו עומדים בפתיחת שנה חדשה הבאה עלינו לטובה.
גם המילה 'שנה' קשורה לשתי משמעויות אלו:
מצד אחד שנה באה מלשון שינוי. השנה החדשה חייבת להיות שונה מקודמתה, טובה יותר ומועילה יותר.
מצד שני, המילה שנה היא גם מלשון שינון. כשאדם שונה וחוזר ועושה את אותו דבר שוב ושוב! אכן מעגל השנה חוזר על עצמו ללא שינוי – שוב ושוב ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, סתיו, חנוכה, חורף, ט"ו בשבט, פורים, וכו'.
בטעינה...