ראשונים ואחרונים בין פרשני התורה כבר הצביעו על כך שמרדם של דתן ואבירם שונה ונבדל ממרדו של קורח, למרות שהפסוק הראשון מחבר ביניהם.
המשך הפרשה מעיד שלא הרי טענותיו של קורח כהרי טענותיהם של דתן ואבירם. נבחן בקצרה את ההבדלים העיקריים בין שני המרידות:
א. קורח מבקש כהונה, ואילו דתן ואבירם אינם מבקשים כלום, אלא אולי את ראשו של משה.
ב. קורח אינו מטיל ספק מפורש בסמכותו של משה, ופונה אליו כמנהיג על מנת שייתן לו את מבוקשו (פסוקים ג'-ד'). דתן ואבירם, לעומת זאת, מורדים במנהיגותו של משה, וממאנים לשמוע בקולו ולעלות אליו ("ויאמרו לא נעלה" (פסוק י"ב)
ג. קורח מגיע אל משה, ואחר כך אל אהל מועד (פסוקים ב' וי"ט), ואילו דתן ואבירם נשארים באהליהם (פסוקים כ"ה-כ"ו), ובכך הם יוצרים מוקד נפרד של מרד, ואלטרנטיבה למנהיגות.
ד. טיפולו של משה בשתי הקבוצות שונה: לקורח הוא פונה בדברי ריצוי ושכנוע, ומציע לו את מבחן המחתות (פסוקים ה'-ז'). על דתן ואבירם הוא זועם, ואינו מציע להם פתרון כלל (פסוקים י"ב, ט"ו).
ה. העונש לשתי הקבוצות שונה: מאתיים חמישים האיש שטענו לכהונה נשרפו באש ה' (פסוקים ל"ה), ואילו דתן ואבירם נבלעו באדמה (פסוקים ל"ב-ל"ג).
מכאן, שהחיבור בפרשה בין שתי המרידות אינו נובע משותפות יסודית במניעי המרד ובתכליותיו, אלא מסיבות אחרות.
בטעינה...