בשיעורים בעבר עמדנו על מידתו של אברהם אבינו – מידת החסד. החסד הוא מרכיב מרכזי בחיי אברהם .
זהו החסד בהקשר החברתי והמוסרי- הכנסת האורחים שלו, יחסו ללוט ועוד.
גם בפרשתנו, אברהם מגלה את מידת החסד כלפי אנשי סדום.
כתוצאה ממעשיהם הרעים, הקב"ה מחליט להפוך את הערים ולהשמידן
.
מדוע ביקש אברהם רחמים על אנשי סדום ועמורה, הרי ראינו כי חטאתם רבה ?
לפי רש"י אברהם בא בשתי טענות עיקריות:
א] לפי הדין אפילו הרשעים צריכים להינצל בזכות הצדיקים.
ב] גם אם הצדיקים לא יצילו את הרשעים, מדוע יש להמיתם עם הרשעים?
אברהם תובע חנינה כללית לכולם בזכות הצדיקים.
נשאלת השאלה: מה בסיס הצדק שעליו נשענת טענה זו? מהו ההבדל בין השמדת הצדיק עם הרשע לבין הצלת הרשע עם הצדיק, ומה משמעות המו"מ במספר הצדיקים?