פרשתנו מסיימת חטיבה מצוות רבת-פרקים, שהופיעו מיד לאחר תיאור חטאם של נדב ואביהוא בתחילת פרק י'. לרגע קט נפסקת רשימת המצוות, והתורה חוזרת לתיאור היסטורי מהבודדים שמופיעים בספר ויקרא, סיפורו של המקלל.
לאחר סיפור זה, שוב נאמרים פרקי מצוות והדרכות, בפרשות בהר ובחוקותי, ובכך שוב מתנתקת התורה מן המציאות ההסטורית הכרונולוגית.
על פניו, אין לפרשה זו שום קשר עם מה שקדם לה (המנורה ולחם הפנים) או עם מה שבא אחריה – פרשיות שמיטה ויובל החוזרות לדון בקדושת הזמן.
תופעה זו מעוררת מאליה את השאלה: מה טיבו של סיפור זה, ומדוע הוא מופיע דווקא כאן?
ההסבר המתבקש ביותר להופעת פרשת מגדף במקום זה הוא, שמבחינה היסטורית האירוע קרה כאן. אמנם הכלל 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' קובע שאין התורה מחויבת לסדר הכרונולוגי, מכל מקום אין התורה משנה את סדר האירועים באופן שרירותי ללא כל צורך.
בטעינה...