פרקי בראשית, מסיפור מכירת יוסף ועד לדברי הפרידה של יעקב מבניו, מספרים את השתלשלות הארועים שממכירת יוסף ועד לאיחוד המשותף במצרים. כל שלב משלבי הסיפור ניתן לביאור במושגי סיבה ומסובב. אף על פי כן, הסתכלות על המארג השלם, מיטיבה להבהיר את רעיון
הסיבתיות הכפולה. לפי רעיון זה, הקדוש ברוך הוא טווה מהלך א-לוקי, ובני האדם הינם כלי המשחק המממשים באופן טבעי ובהתנהלות אנושית את הגזרה הא-להית. גיבורי הסיפור, דמויות המשנה, החלומות, המעידות, ההצלחות, הזיכרון והשכחה – כל אלו משמשים כמקדמי עלילה, שיובילו להתגשמות חזון ברית בין הבתרים.
למרות זאת, ניתן למצוא בסיפור הכללי כמה אפיזודות הנראות ממבט ראשון כשוליות, אשר תרומתן לקידום העלילה איננה מובנית מאליה. המרכזית שבהן היא, כמובן, סיפור יהודה ותמר. העובדה כי מדובר באותן הדמויות ממקמת את סיפור יהודה ותמר כמשתלב בתיאור קורות בני יעקב. אולם, אין כל זיקה ברורה בין המסופר בו סיפור יוסף והאחים.
לכן, התאמצו מדרשים קדומים ופרשנים מאוחרים, למצוא קשר בין הסיפורים. זאת, הן באמצעות הסבר פסיכולוגי המתאר את נקיפות המצפון של יהודה והדיכאון שבעקבותיו ככוח המניע של עלילת מעשה יהודה ותמר, והן באמצעות הגדרת זיקה בין החטא לעונשו, בו הסתבכות יהודה בסיפור תמר מתפרשת כעונש על חלקו הדומיננטי במעשה המכירה.
אולם, זרותו של סיפור יהודה ותמר לסיופר יוסף והאחים דורשת ביאור שיצביע על זיקה רחבה יותר בין הסיפורים.