בסוף פרשת בלק מתאר הכתוב את מעשי ישראל במהלך החניה בערבות מואב, ולמרבה הצער, תיאור המחנה רחוק מדברי השבח של בלעם כרחוק שמיים מארץ.
ואל מול 'האוהלים הטובים' שמהם בלעם כל כך התרשם, אנו שומעים כעת על "הַקֻּבָּה" שאליה הכניס נשיא שבט בישראל את המדיינית.
על רקע הזה מתבצע המעשה הקנאות של פנחס, ופינחס מקבל ברכה מיוחדת מה' על מעשהו.
לאור זאת נשאלות השאלות הבאות, עליהן נרצה לעסוק בשיעורנו:
· האם פנחס יכול לשמש דגם חיובי לכל מקנא לדבר ה'?
· מי רשאי או חייב לקנא?
· אילו תכונות נדרשות לקנאי?
· ובאילו תנאים יכול המקנא לפעול?
· האם המקנא אמור לפגוע בכל עובר עבֵרה?
· האם אין בכך משום עידוד ל"נטילת החוק בידיים" בשם התורה?
· איך ייתכן שאדם יחיד, אפילו גדול כפינחס, יוציא לפועל עונש מוות על אדם כלשהו , במקרה זה נשיא שבט בישראל, שלא במסגרת בית דין, שהרכבו בדיני נפשות מונה עשרים ושלושה דיינים?!
בטעינה...