חז"ל מלמדים אותנו כי: "
אין קורין אבות אלא לשלושה".
כבר בתורה אנו מוצאים כינוי זה למייסדי האומה, וכך אף עולה מתוך תיאורו של ספר בראשית, כי שלושה אישים ייסדו את עם ישראל - אברהם,יצחק ויעקב. לכל אב תכונות מיוחדות, המייחדות אותו על פני שני האבות הנותרים. חז"ל מדגישים זאת במספר מקומות, כאשר בדרך כלל הכוונה הכללית העולה מהן היא התייחסות לאברהם כמחדש דרך, זה שעוזב את תרבותו האלילית ובא להסתופף תחת כנפי השכינה, ליצחק כמי שמהווה ביסוס והעמקה לדרך החדשה שסלל אביו, והנו מעין שלב ביניים - קישור בין אברהם ליעקב, וליעקב כזה שבונה את בית ישראל ומנחיל לבניו אחריו את היכולת לצאת לגלות ולשרוד.
אין ספק שגישה זו מבטאת כראוי את האווירה שאכן קיימת סביב כל אחד מאבות האומה. עם זאת, כבר בקריאת סיפוריהם של אברהם, יצחק ויעקב עולה בבירור הפער שקיים בין המסופר על אברהם ויעקב מחד, ובין המסופר על יצחק מאידך. הן בכמות הפסוקים המוקדשים לאבות אלו, והן בתוכנם.
בטעינה...