איסור דם בספר ויקרא

כפילות איסורי אכילת דם
איסור אכילת הדם נזכר כמה פעמים בספר ויקרא:
 
א. בסוף פרשת זבח השלמים:
שמות פרק ג'
יז חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חֵלֶב וכל דם לא תאכלו"
ב. בפרשתנו, בסוף תורת זבח השלמים:
שמות ז'
(כב) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:...(כו) וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה: (כז) כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ:
 
ג. בפרק י"ז, בהמשך לדין 'שחוטי חוץ' (בפסוקים ג'-ח') אומרת התורה כך:
שמות י"ז
(י) וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
(יא) כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:
(יב) עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם לֹא יֹאכַל דָּם:
(יג) וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר:
(יד) כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת:
 
האזכורים הרבים מעוררים כמה שאלות:
א. השאלה המיידית היא, כמובן, מדוע יש לחזור על איסור אחד שלוש פעמים?

ב. בשני מקומות נזכר איסור אכילת הדם לצד איסור אכילת חֵלֶב (בפרקים ג' [פסוק י"ז] וְז' [פסוקים כ"ג-כ"ה]), דבר המעיד על קשר ביניהם.
אולם, קשר זה חסר בפרק י"ז, בו נזכר איסור אכילת הדם לבדו, וההבדל אומר דרשני.
 
ג. בכל המקומות מוזכר איסור הדם בקשר להקרבת קרבנות, וגם הפסוקים מצביעים על הזיקה בין מעמדו של הדם כמכפר לבין איסור אכילתו: "ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם" (י"ז, י"א).
אולם, דיוק בפסוקים יראה שאיסור הדם נזכר דווקא בהקשר של קרבן שלמים:
בפרקים ג' וְז' הדברים מפורשים, וגם פרק י"ז עוסק בעיקר בשלמים, שהרי בראשיתו (פסוקים ג'-ז') מדובר על האיסור לשחוט בשר חולין לשם אכילת 'תאווה' והחובה להביאו כקרבן.