בלעם הבא לקלל , מוצא לפניו את עם ישראל בבחינת :
"מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל "
הכתוב מדגיש "מה טבו" לא "מה יפו", מקום מגורי המשפחות מבטא טיב, איכות, אנושיות של כל משפחה וכל שבט.
כל כך חשובה היא פרשה זו עד שחז"ל בקשו לקבוע אותה בכל יום בברכת שמע, וכך מובא בגמרא:
ברכות דף יב ע"ב
"אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע,
ומפני מה לא קבעוה - משום טורח צבור".
את הסיבה מפרש רש"י :
"כרע שכב - דדמי לבשכבך ובקומך שהקדוש ברוך הוא שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלווים ושקטים כארי וכלביא"
מפרטת הגמרא שאכן בקשו לומר את פרשת בלק כל יום בגלל הפסוק
" כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו
" ואולי גם הפסוק הצמוד החותם את ברכות בלעם כולן
: " מברכיך ברוך ואוררך ארור"
.
בפועל , קבעה הגמרא וכך אנו רואים בסידור התפילה, כי לא פרשת בלעם תאמר מידי יום , אלא פרשת ציצית.
האם ויתרו חז"ל לגמרי על אמירת פרשת בלעם? – על כך נענה בהמשך השיעור.
בטעינה...