כשבע עשרה שנה עברו מאז בריחת הגר ולידת ישמעאל, ועד לשילוחם מאוהל אברהם בסיפור שנעסוק בו עתה.
(בן שמונים ושש היה אברהם בעת לידת ישמעאל - ט"ז, טז, ובן מאה בעת לידת יצחק - כ"א, ה; כשנתיים או שלוש שנים לאחר מכן נגמל יצחק - כ"א, ח).
הקשר בין הסיפורים מתבטא בכמה קווי דמיון בולטים ביניהם.
מאידך, נשתנו מאוד הנסיבות מאז הסיפור הקודם:
ישמעאל, אשר תיאור לידתו חותם את הסיפור ההוא, הנו נער צעיר בסיפורנו;
שרה, שהייתה אז אישה עקרה, חובקת עתה את בנה הקט.
ובאמת, לא פחות מקווי הדמיון, בולטים כמה הבדלים עקרוניים בין שני הסיפורים, והמעיין יגלה בנקל את אלו וגם את אלו:
כמו הסיפור הקודם, גם סיפורנו מעורר בלב הקורא תהייה מוסרית וקושי נפשי: דרישתה של שרה מאברהם "גרש האמה הזאת ואת בנה..".
התוצאות מקיומה של דרישה זו - תעייתם במדבר עד כלות המים ועד לסכנת המוות שריחפה על ראש ישמעאל, ובכייה קורע הלב של הגר, כל אלו מעוררים תחושה של עוול.
האמפתיה נתונה להגר, הסובלת על לא עוול בכפה, ודבר זה ניכר אף בדברי הכיבושין של מלאך הא-לוהים, המתגלה אליה במצוקתה הגדולה: מה לך הגר, אל תיראי כי שמע א-להים אל קול הנער באשר הוא שם.
מבחינות אחדות מעורר סיפורנו אי נחת ותהייה מוסרית אף יותר מקודמו:
בסיפור הקודם הביאה הגר על עצמה את העינוי בידי שרי בהתנהגותה הנלוזה- "ותקל גברתה בעיניה".התנהגות זו של אישה בוגרת ודאי חמורה יותר מ"צחוקו" של ישמעאל הנער הצעיר, תהא משמעות צחוקו עפ"י הפשט אשר תהא.
למרות כל זאת, הפרשנים שביארו את הסיפור הקודם כסיפור המבקר את שרי על ענותה את הגר- רד"ק ורמב"ן- לא עשו כן בסיפורנו.
בטעינה...