פרשת שופטים - שמה נאה לה, מפני שברובה היא עוסקת בסוגיות של משפט ושלטון, או באופן רחב יותר - בתחום שאנו רגילים לקרוא לו בימינו 'תורת המדינה'.
תחילת הפרשה בציווי על ייסוד מערכת משפט ושיטור רחבה, ואחר כך היא עוסקת, לפי הסדר, בחוק בית הדין הגדול וסמכויותיו, בחוק המלך, בחוקי הכוהנים הלויים ובמוסד הנבואה.
בסיום הפרשה עוסק משה רבנו בדיני המלחמה, גם הם מן הסוגיות המדיניות המובהקות.
אחת השאלות החשובות בכל מבנה שלטוני היא שאלת
היחס שבין רשויות השלטון השונות.
בשנים האחרונות רבו הדיונים הציבוריים במדינת ישראל על היחסים שבין הכנסת לבין בית המשפט, בין בית המשפט לבין הממשלה, ובין הממשלה לבין הכנסת.
קביעה ברורה של היחסים בין הרשויות ושל ההיררכיה ביניהן מגדירה במידה רבה את האופי הפוליטי והמוסרי של המדינה.
סוגיית היחסים בין הרשויות השונות שעליהן מדברת התורה נידונה לא מעט בחז"ל, וראשיתה בכמה פסוקים מפורשים בתורה.
ייחודו של מבנה השלטון שבתורה הוא
בהקניית מעמד בכיר לרשויות שאינן 'אזרחיות', אלא הן בעלות אופי ומשמעות דתית -
הכהונה והנבואה.
רשות שופטת קיימת במדינת התורה כפי שהיא קיימת ברוב רובן של המדינות; ודווקא מעמדה של הרשות המבצעת (או המושלת) ע"פ התורה הוא מסוייג.
כידוע,
התורה מצווה על מינוי מלך בציווי מותנה, ולא מוחלט - כלומר,
רק אם העם חפץ בכך הוא יבקש למנות מלך.
בטעינה...