פרשת המרגלים שגרמה לעם ישראל עיכוב גדול בכניסתם לארץ העסיקה את המפרשים בכמה וכמה נקודות.
בניסיון להבין את חטאם, את הרקע שגרם להם לומר מה שאמרו, בשיעור זה נעסוק בשתי נקודות:
האחת – השוואה בין שני התיאורים של סיפור המרגלים. התיאור ה"אוביקטיבי" של התורה והתיאור של משה רבנו בספר דברים.
והנקודה השניה – מבט על מקומם של האישים ה"חיוביים" בסיפור: משה יהושע וכלב.
השוואת שני התיאורים על חטא המרגלים מעוררת שאלה וחוסר התאמה.
לכשמתבוננים בתיאור אצלנו משתמע שה"יוזם" של שליחת המרגלים הוא הקב"ה:
במדבר פרק יג
(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:
(ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה’ כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:
לעומת זאת בתיאור של משה רבנו משמע שהיוזמה באה מ"למטה" מהעם. וכאן נשאלת השאלה הראשונה מיהו היוזם? והאם הקב"ה מברך על כך או נותן גושפנקא כמו שמשמע אצלנו?
מה שברור הוא שמשה מציין בפירוש שהדבר מצא חן בעיניו "וייטב בעיני..." ואם כך משמע שפעולת שליחת המרגלים כשלעצמה היתה חיובית?
בטעינה...