המשנה במסכת מגילה מפרטת את סדרי קריאת התורה בימי מועד וחג.
שם בתחילת הדיון בגמרא (מגילה לא, ע"א) מובאת ברייתא המוסיפה גם את קריאת ההפטרות. בסופה של הברייתא שנינו:
מגילה ל"א ע"א
"ביום הכיפורים קורין 'אחרי מות' ומפטירין 'כי כה אמר רם ונשא'. ובמנחה קורין ב'עריות' ומפטירין ב'יונה'".
על קריאת 'עריות' במנחה פירש שם רש"י:
רש"י על מגילה ל"א
"שמי שיש עבירות בידו יפרוש מהן...".
ובתוספות שם פירשו:
תוספות על מגילה ל"א
"לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום, לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהם. ובמדרש יש, שלכך קורין בעריות, לפי שישראל עושין רמז לקב"ה שכשם שהזהיר אותם שלא לגלות ערוה, כך לא תגלה ערותם בעוונותם".
גם רש"י וגם תוספות לא טרחו לפרש מדוע מפטירין ביונה. נראה, שהטעם היה פשוט להם, ולא זו בלבד, אלא שסברו שהטעם הזה צריך להיות מובן לכולא עלמא. ואכן אף שנאמרו בעניין זה טעמים מספר, נראה שהטעם הפשוט ביותר וגם הרווח ביותר הוא הטעם המובא בבית יוסף (טור, אורח חיים, תרכ"ב):
בית יוסף טור, אורח חיים, תרכ"ב
"ומפטיר ביונה לפי שיש בו גודל כח התשובה"
וטעם זה מובא הן בספרי הלכה ופסק, הן במפרשי התנ"ך והן אצל מארי דאגדתא , וזוהי הסברא המקובלת בפי כול.
בשיעור זה נגלה כי "כח התשובה" הוא אמנם אלמנט חשוב, אך הוא אינו האלמנט היחידי ואף לא המרכזי בספר יונה.
בטעינה...