כהן ונביא - ע"פ שיעורו של הרב קצין

התורה מתארת את אשר מתרחש ביום הגדול של חנוכת המשכן, בראש חודש ניסן:
 
ויקרא פרק ט'
(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ב) וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְהֹוָה:
(ג) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה:
(ד) וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְהֹוָה וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם יְהֹוָה נִרְאָה אֲלֵיכֶם:
(ה) וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהֹוָה:
(ו) וַיֹּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְהֹוָה:
 
עיון מדוקדק ילמד אותנו שמתחת לפני השטח  מקנן חשש כבד , שהוסר באותו היום.
 
משה קורא לאהרן, לבניו ולזקני ישראל.
הקריאה לאהרן ובניו מובנת. הלא הם העומדים לשרת בקודש ככוהנים.
אולם הקריאה לזקנים אינה מובנת. לשם מה היה צורך לקרוא להם?
 
רש"י לימד אותנו את משמעותה של הקריאה:
 
רש"י על פסוק א'
ולזקני ישראל - להשמיעם שעל פי הדבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה, ולא יאמרו מאליו נכנס:
קיים היה חשש, שיאמרו שאהרן נטל לעצמו את משרת הכהן הגדול.
לשם כך הוזמנו גם זקני ישראל על מנת להודיע, במעמד החשוב הזה, כי על פי הדבור הוא נכנס.
 
מדוע שיחשבו שאהרן נטל את המשרה לעצמו ולא נתמנה לכך על פי הדיבור?!